היום ה 25.11.19 אנחנו מציינים/ות את יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים.
ב 10:00 בבוקר כולנו עוצרות ועוצרים ל 13 דקות מכל מה שעושות ועושים.
עבור 13 הנשים שנרצחו כאן השנה.
מבחינתי זה עוד לא נתפס שבשנת 2019 אנחנו עוד צריכיםות לציין את היום הזה.
לא כי כל מי שחווה או חוותה אלימות צריכה יום לציונו...
פשוט מכיוון שזה עדיין כאן. ממש ממש לידנו.
היום כבר מדברים באחוזים על אחת מתוך אחת.
כן, כלומר רובנו חווינו,חוות או נחווה אלימות כלשהי כלפינו.
לצערי אלימות היא מנעד מאוד גדול ולא תמיד אפילו נבין שזה אכן מה שקורה לנו או מסביבנו.
אלימות מילולית, נפשית, כלכלית, מינית ועד רצח.
הבלוג הזה עוסק באיכפתיזם וברצון והצורך הבלתי מתפשר, מבחינתי, לשיוויון.
שיוויון חברתי, כלכלי, מדיני ומגדרי על כל גווניו.
עדיין הדרך הכמעט יחידה בה אנחנו נמצאות/ מופיעות שם, במרחב הציבורי, זה כחלשות, קורבנות ועדיין נרדפות.
אנחנו עדיין לא מספיק שם בשיח המדיני, אפילו לא בתוך כל הבלאגן הפוליטי שאנחנו נמצאיםות בו.
היום אני כבר כל כך יודעת שאילו רק היינו שם עם החוכמה, יכולת ההקשבה, מיומנויות התקשורת שלנו וכל היכולות שלנו ליצר קסמים, כמה טוב זה היה עושה.
ועדיין... אנחנו בצד החלש, כמעט ברוב המקרים.
אני כותבת מילים אלו ממש לא מתוך חולשה. עם ידיעה בהירה ומודעות רבה.
מכירה ומוקירה בכוח והעוצמה שיש בנו, הנשים להבין, להכיר ולהאמין בעוצמות שלנו.
גם אני בתקופות מסויימות חוויתי אלימות כזו או אחרת
ועדיין מפחיד אותי לרגעים להיות אישה בעולם הזה.
וזה, בלתי נתפס מבחינתי.
היום הזה נקבע על ידי עצרת האו"ם באופן רשמי ב 1999
כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים.
הנה הסיפור מאחוריי בחירת התאריך.
(נלקח מאתר היא-היסטוריה הנהדר)
אם את או אתה חשות/ים במצוקה או חווים/ות אלימות מכל סוג שהוא,
הנה כמה מוקדי חירום:
קו חירום ארצי למניעת אלימות
במשפחה ולמען ילדים בסיכון 1-800-220-000
קו חירום ארצי לנשים נפגעות
תקיפה מינית 1202
קו חירום ארצי לגברים נפגעי
תקיפה מינית 1203
קו חירום ארצי לתלמידים במצבי
מצוקה ומניעת אלימות 1204
בואו נסתכל יותר בעיניים אחת של השני/ה ונבדוק אם הצד השני בסדר או זקוק/ה לנו.
לי איכפת.
ולך?