top of page

השראה אייקונית לאיכפתיזם/ או: קצת השראה בימים דחוסים אלו

כבר כמה זמן שאני מהרהרת במחשבותיי על המהות האיכפתיסטית הזו שהיא חלק משמעותי מהמהות שלי. מהו אותו איכפתיזם? למה כל כך איכפת לי? והאם המהות הזו היא תכונה נרכשת או נולדתי איתה? אין לי ספק שהעובדה שגדלתי בבית בו ערכי התרומה, עזרה לזולת ועשייה חברתית וקהילתית היו חלק בלתי נפרד מה ד.נ. א, השפיעה רבות על עצם היותי אחת כזו- שאיכפת לה. אבל מה קורה מחוץ לעולם שלי? תמיד סיקרן אותי לדעת איך זה אצל השאר? האם כולנו נולדנו ככה עם היצר הזה להביא טוב ולשנות את מציאות חיינו כך שתטיב עימנו בצורה הטובה ביותר?

אני עדיין בעיקר בשלב השאלות, עוד אין לי ממש תשובות... ואשמח לשמוע את דעתכן'ם.

האם איכפתיזם זוהי תכונה מולדת או נרכשת?

עד שנמצא את הפתרון אני אמשיך לנוע בלהניע אותנו. אני מאמינה גדולה בהכנסת תנועה לחיינו. אם באמצעות ריקוד או כל פעילות גופנית או פשוט בשינוי המיקום שלנו בחיים. בדיוק כמו שתורת הפאנג שואי מביאה את איכות התנועה כדרך לערבוב והכנסת אנרגיות חדשות לחיינו, אני מאמינה שאם נמשיך להישאר באותה "משבצת" עליה אנחנו יושבות ויושבים יותר מדי זמן, הכל יכול להישאר תקוע. לכן, כדאי וחשוב לנוע ולהניע.

אני יודעת שיש א/נשים שזו נוחות עבורן'ם להישאר במקום. זה הדבר הבטוח עבורן'ם. אני גם מכירה בחיי רגעים בהם הייתי חייבת רגע להתקרקע ולעצור. הכוונה שלי היא במשך הזמן בו נבחר לשהות באותה נקודה.

למה זה טוב?

כשנסכים להכניס אנרגיה של תנועה לחיינו, הרבה קסמים יתחילו לקרות. מעבר לעובדה שתנועה מביאה איתה פרספקטיבה חדשה, או תובנות שלא יכולנו לראות כל עוד נשארנו לעמוד באותו מקום הרבה זמן. ברגע שנכנסת תנועה לחיינו, קשה מאוד לחזור אחורה. הרצון להכניס ריפוי, סדר ואמת לחיים שלנו, יכולה להשפיע גם על הסביבה שלנו וכשפרספקטיבת ההתבוננות שלנו מתחילה ומצליחה לראות גם את השוני וחוסר השוויון מסביבנו, יהיה לנו חשוב יותר להיות חלק מהשינוי. הנקודה ברורה?

אם אחזור להוויית האיכפתיזם, אני מבינה היום שבמקום לחשוב או לחפש איך להפיץ הלאה עוד ועוד מהאיכפתיות הזו שבא לי שתהיה חלק מהחיים שלנו, אולי הגיע הזמן שאתמקד במה שיש. כלומר, לחזק את כל אלו שכמוני מביאות ומביאים תנועה לחיים שלנו ועושים ועושות.

השראה

קבלו השראה אחת שכזו! ליזו האלופה, אומנית יוצרת ואקטיביסטית יוצאת דופן בנושא קידום דימוי גוף ושוויון מגדרי, הגיעה השבוע לקבל פרס 'אלופת האנשים' והקדישה את כל הנאום שלה להצגת פעילות אקטיביסטיות המקדמות שוויון הזדמנויות וזכויות אדם ברחבי ארה"ב. וואו! כמה השראה!

זה איכפתיזם במיטבו.

מה אומרים'ות?

bottom of page