אף פעם לא הייתי מצטיינת. זוהי לפחות התחושה שגדלתי איתה. ולמרות שאני כבר עם כמה הצלחות גדולות מאחוריי, מרגישה לרגעים שעדיין התחושה הזו מלווה אותי בחיי.
יושבת ורואה בטלויזיה תוכנית על בחור יהודי מניו ג'רזי שאהב פיצה כל חייו (פלוס תוספת גאונות לנתונים והפרעות קוטביות כמו אובססיות לדברים) לקח את האהבה הגדולה הזו ועשה ממנה קריירה. מפעיל סיורי פיצה בניו יורק, נחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם בתחום הפיצה. והכל מלהצטיין בידע בנושא הזה. איזו השראה!!
ואני, תמיד היה לי קשה עם כמויות מידע. בלימודים תמיד התקשיתי לזכור כל כך הרבה חומר למרות שתמיד כשהיה זה חומר מעניין זה נקלט ונשמר. אבל לא בצורה כזו ששולפת נתונים מהמותן. והרבה שסובבים אותי הם כאלה. שולפים ידע וחוכמה מהמותן. אחותי, אבא שלי, חברות... ואני, תמיד מרגישה שזה קשה. מאתגר יותר. למרות כמויות הידע והחוכמה העצומות שנמצאות בתוכי, לא מצליחה תמיד לתרגם את זה החוצה בצורה הטובה והמובנת ביותר.
לשמחתי אני חווה הרבה רגעים של שחרור כזה שמאפשר לי להביא ממתנותיי לעולם.
אני מרגישה שזה בדיוק מה שאני עושה בפוסטים האחרונים כאן..מקבלת ביטחון יותר לאט. הנחיתי וליוויתי נשים רבות שהסכימו לבוא ולשמוע אותי, לתת לי את הזמן והקצב הנחוצים עבורי כדי להביא מחוכמתי אליהן. ועדיין יש בי עוד הרבה שמבקש לצאת החוצה.
ואני רק מתבוננות בי, עם המון חמלה ואהבה. שמה שצריך לצאת יוצא ויצא ברגע הנכון. וכל כך שמחה על שהקול שלי רוצה להישמע יותר ויותר. ואפילו השירה שהיתה מנת חלקי בנעוריי חוזרת ועם עוצמה אחרת ואותנטית יותר. אז המון נבנה, נברא, משתדרג ונהיה נינוח יותר... ועדיין כשאני רואה אנשים שמדברים בתשוקה עצומה על האהבות שלהם אני מקנאה ורוצה ככה גם. למרות שלפעמים אני כבר שומעת את עצמי גם ככה.
כשמדברת על איכפתיזם, שיוויון זכויות ומנהיגות אחרת שבא לי להביא לעולם. יודעת שהכל יגיע בזמנו ובצורתו הייחודית גם אליי. כי אולי אני בכלל תוצרת כזו...מיוחדת שמשמיעה את קולה וחוכמתה בצורה שונה, אחרת... לומדת אותי כל יום מחדש.
ואיך זה אצלכםן?
המילים יוצאות בשצף כשמדבריםות על האהבות שלכםן או באיטיות עם צעדים קטנים...?
ממש אשמח לדעת אם זה רק אני..