top of page

התנועה שבתוך השקט

פתאום קולטת, אחרי שבוע וחצי בו אני שותקת שמשהו רוחש לו תחתיי או אולי בתוכי. מעין תחושה מוכרת לא מוכרת שכזו. אולי קצת כאילו הרגליים נוחתות על הקרקע לאחר שהתעופפו להן בקלילות ושמחה בחודש האחרון. משהו מתבסס. מעכל. בדרך המאוד מאוד איטית שאני מכירה בתוכי. כאישה רגישה אני תמיד מרגישה. כמעט הכל. כלומר, ביום יום כל תזוזה מיוחדת עולמית או מקומית (פיזיולוגית, אקווגית, פוליטית, חברתית...) משנה אצלי את התדר והאיזון. ופתאום עובר עלינו משהו גדול. מה גדול... ע נ ק !! וההוויה שלי צריכה רגע לנשום, לעצור ולעכל את זה. כמו שפיזיקה קוואנטית משנה דברים בתנועות קטנות קטנות בלי שנרגיש אותם או נבין אותה תוך כדי... אז ככה.

והגוף חווה גם רוגע וגם רמות מסויימות של סטרס בו זמנית. כי אנחנו הרגישיםות אוהביםות 'סדר' או קצב איטי של שינויים. בטח כמה שיותר מותאם לקצב שלנו. ופתאום יש המון אי סדר. ובי זה מעורר גם תסכול. כי כל כך הרבה עובר בתוכי כל יום, כל היום... ובא לי להיות בשביל כולםן. בא לי להיות משמעותית ולעזור למי שזקוקיםות לעזרה. כי אני יודעת שיש לי המון מה לתת מעבר למה שכבר נובע מתוכי. והנה הגיע רגע מיוחד בו כל השיח והאג'נדה שאני מביאה על מנהיגות מודעת ואחרת מתנקז לכדי איזושהי מציאות. ואולי זוהי הזדמנות ענקית עבור כל מי שרואה כמוני את הצורך הזה בעצירה, מודעות, שחרור האגו והכנסת האקו(ראייה הוליסטית של המערכות שלנו) הזדמנות להניע את התנועה החדשה והכל כך מיטיבה הזו עם כדור הארץ ואיתנו. וכמה נוכל להמשיך בתנועה החדשה עתיקה הזו, כשהכל ייגמר?!..

לא מצליחה לנתב את כל המתנות שיש לי לתת לכדי משהו ארוז ונגיש. ומיד לאחר התסכול מגיעה ידיעה. שככה זה וזו מי שאני היום. עכשיו. ובטח משהו מתוך ההווייה הזו זולג החוצה למקומות הנכונים. ואולי הרגע הנכון זה הכאן ועכשיו. ולא מה יהיה ולמה לא היה?... אז בראייה שלי מנהיגות מודעת מביאה אמת. כנות. נוכחות ומבט פנימה והחוצה... אני מברכת על ההזדמנות להמשיך ולהעמיק בתקופה הזו. כמה תובנות ומתנות עוד יש לי לגלות בתוכי... איזה כיף. אז עם זה אני היום. ומה שלומך? אשמח לשמוע.

Comments


bottom of page