אני ממשיכה במסע שלי איתכןם אל עבר מציאת המנהיגות החדשה ש"חסרה" לנו.
שמתי את המילה במרכאות מכיוון שאני מאמינה שכל הידע שאני מביאה כאן, כבר קיים בנו וכל שצריך הוא לעורר אותו.
ואיך אני יודעת את זה?
קודם כל כי אני מתעסקת בזה כבר המון המון שנים ורואה וראיתי במו עיניי, איך הידע והחוכמה הזו מתעוררת לה בתוכנו.
כמו ניצוץ שניצת לו מתוך מעמקי הארכיון הנשמתי שלנו.
ולפני שתחשבו שאני לא בקו השפיות, עם כל השיח כאן על הנשמה שלנו...
אני אתחיל.
ואני מזמינה אותך במהלך קריאת הפוסט לבדוק מה עולה בך?
האם עולה התנגדות? האם כעס? האם זה געגוע? או תחושה שזה מוכר לך מאיפשהו?
הבקשה היא רק למודעות ותשומת לב.
אין צורך לעשות מעבר לזה. בטח לא לנתח או למצוא לזה פתרון.
אז נושא השאקטיביזם עליו ארצה לשים את הפוקוס היום זו:
הקשבה ושיח מהלב.
מה הכוונה?
בד"כ בכל התנהלות שלנו מול אחריםות או בתוכנו, המוח שלנו או ה'מיינד' עובד שעות נוספות.
כלומר, לרגעים זה מרגיש שתמיד תמיד יש איתנו חבר או חברה קטנים שיושבים בתוכנו וקולןם נשמע לפעמים חזק מאוד.
וכשאני נמצאת בשיחה עם מישהו/י, 90% מהזמן אני בכלל לא מקשיבה להםן.
או כן שומעת אבל מיד רוצה לעזור/לתקן/ לשפץ/ לפתור להןם את הבעיה (אפילו כשבכלל לא ביקשו זאת ממני)
כלומר כל שיח שלנו עם אחריםות או מחשבה שלנו עם עצמנו לרוב נשארת ברמת השכל. המיינד.
והוא...המיינד הזה...איך לומר...חופר חופר.
תמיד יהיה לו פתרון או תשובה או ידיעה...גם בלי קשר למה ששמענו או חווינו.
ואני רוצה להציע דרך נוספת.
אני רוצה להציע לך, ברגע שישנו דיאלוג כלשהו...לעצור רגע.
לעצור ולרדת כמה מדרגות. מהראש....אל הלב.
כן כן...ברוכות הבאים לממלכה חדשה ושונה בתוככןם.
כשמקשיבים למישהו/י מהלב...זה מאפשר להקשיב באמת. באותנטיות.
כשאני מקשיבה מהלב...אני מצליחה להקשיב ולראות את הנשמה של מי שמולי.
כשאני מקשיבה מהלב...אני מצליחה רגע לנשום ולהבין מה הנשמה שמולי מבקשת. גם מאחוריי המילים.
אני רוצה להיות כנה. זה לא קל.
כן..תצחקו ותגידו לעצמכןם עכשיו...פחח...מה הבעיה? על מה היא מדברת...זה פיס אוף קייק.
אז זהו... שאני רוצה שתדעו שזה לא קורה בן רגע.
והיכולת להקשיב למישהו/י ובטח לעצמנו מהלב היא איכות שלוקח זמן להחזירה לחיינו.
אני אומרת להחזירה כי פעם מזמן כשהיינו ילדיםות, יכול להיות שהיה לנו די קל להקשיב מהלב. בעצם המיינד בכלל עוד לא היה מפותח ולכן כמעט הכל נעשה דרך הלב. גם ההקשבה וגם השיח.
אז עם הרבה חמלה לעצמך ולכל מה שיעלה בכןם..
קחו לכןם שבוע. 7 ימים בהם אתןם מתחייביםות להקשיב מהלב. לכולןם.
גם לילדים. לבוסית. למוכר בסופר...בכל מקום.
גם אם לוקח זמן לזהות ולהפריד את קול המיינד לקול של הלב...אל תוותרו.
ואחרי שתרגישו מיומניםות בהקשבה מהלב. תתחילו לאט לאט ליצור שיח מהלב.
למשל, אם חבר פונה אלינו עם הרבה כעס ותסכול ודי נובח עלינו.
יכול להיות שבאינסטינקט הראשון נרצה ישר להתפוצץ עליו חזרה. "מי הוא שידבר אליי ככה".
אבל אם נעשה רגע זום אאוט, יכול להיות שנראה מולנו מישהו פגוע שבעצם מספר שהוא חש השבוע שלא רואים אותו. קצת שקוף.
ואחרי שאני מבינה את זה, אני יכולה לשאול אם הוא רוצה חיבוק או רק מבט אוהב בעיניים. ואולי להגיד שאני רואה אותו ושומעת את הכאב מתוכו.
ואיך אני יכולה להיות שם בשבילו. מה הוא צריך ממני?
יכול להיות שזה לא יהיה פשוט לנו.
זה לא פשוט לנו בגלל שאת רובנו לא לימדו בכלל לעצור ולהקשיב ללב ולדבר מהלב.
לא הראו לנו איך עושים את זה. כן היתה חמלה ואיכפתיות אבל לא תמיד עם הקשבה אמיתית.
כן לרוב כשאנחנו שומעות כאב של מישהו/י אחר/ת תמיד כמעט מיד יש לנו כבר רצון לעזור ואנחנו יודעיםות בדיוק מה שהוא או היא צריכיםות, ואיך הכי טוב לשפר את זה ויש לנו דודה שעברה את אותו דבר.. וגם לה זה עזר מאוד...
כשבתכל'ס, לא בטוח שמי ששיתף אותנו בכלל ביקש מאיתנו עזרה או פתרון.
לרוב הצורך של רובנו הוא קודם כל הקשבה. לפני כל פתרון.
במקביל תוכלו גם אתןם לתרגל בקשה להקשבה.
לפני כל שיח או דיאלוג בקשו מראש שמי שמולכןם יהיה בהקשבה מלאה. בלי רצון לעזור.
בייננו, כמה באמת באמת מקשיבים לנו בחיינו?
אני מתכוונת להקשבה למה שהלב שלנו מבקש לומר.
לא לשיח מעל פני השטח.
לאיך הלב שלנו מרגיש/ה? ומה שלומי באמת?
אז מה אתןם אומריםות?!?
מוכניםות להשתתף בניסוי?
שבוע אחד של הקשבה ושיח מהלב.
כמובן שלאחריו אפשר פשוט להמשיך פור לייף ;)
בואו נשבור את שרשרת השושלות נטולות שיח והקשבה מהלב.
זה לגמרי בידיים (ובלב) שלנו.
ליצור שיח חדש. שפת תקשורת חדשה.
בלי להיות צודק/ת, יודע/ת הכל... פשוט קשובים ללב שלנו, שלך, שלהןם...
ספרו לי איך זה נשמע? מרגיש?
מאחלת ימים יפים.