כבר כמעט שנה שלא כתבתי כאן.
לא שלא היה לי מה לומר ;)
איכשהו החיים מחוץ לוירטואליזם הפכו חזקים יותר והייתי יותר עסוקה בלחיות אותם, מאשר לתעד אותם.
אבל אני...חיה חברתית אנוכי...
ובחודשים האחרונים ההוויה שלי מבקשת הנכחה והשמעת קול.
שלא תבינו אותי לא נכון. לא מדובר במשהו מסויים (ואולי כן וזה עוד לא נגלה אליי)
אני כן יכולה לשתף שפעמים רבות רציתי לכתוב כאן, אבל הנושא לא הרגיש לי נוגע מספיק באותו איכפתיזם שבשמו יצרתי את המרחב הזה.
וכך המשכתי לשתוק ולהימנע, רק מאיזה חשש לא להיות באינטגריטי איתכןם.
ואז זה היכה בי.
בעצם כל מה שנוגע בי בחיי, נוגע בי איכפת לי ממנו.
כל שלב, צעד והתבוננות שלי בתוכי ומחוצה לי נוגעת בצורה ישירה או עקיפה באותו איכפתיזם בגינו הקמתי את הבלוג.
בקיצור, חזרתי 😍
לרגעים עם הרבה מילים ולעיתים עם פחות.
מקווה להמשיך לגעת ולהדהד במי מכןם.
אז נתראה שוב בקרוב כי הבטן שלי מלאה. האמת ביום האחרון גם כואבת, מכמויות האלימות מסביבנו.
הסנסורים של האישה הרגישה שאני פועלים ורוטטים.
לוקחת נשימה עמוקה.
שולחת אהבה לכל מי שזקוק.ה לה ברגע זה.
סי יו סון. ❤️