להאמין שאפשר לשנות

פתחתי בלוג שלם שמדבר על איכפתיות ויציאה מהאדישות,

אבל מה שהכי חשוב לדעתי כדי להניע אותנו לאקטיביות או רצון להביא שינוי כלשהו...

זוהי האמונה שיש לנו את הכוח להשפיע!

בואו נשים את הדברים על השולחן.

כבר המון זמן אני שומעת מסביבי המון פסימיות.

א-נשים לא מאמיניםות שהןם יכוליםות לשנות את מציאות חיינו.

והאמת, אני מבינה אותןם.

כבר כמה שנים טובות שהכל מסביבנו נשאר די אותו דבר ולא משתנה.

אם כבר, לדעתי, רק נהיה גרוע יותר.

(עוד אדבר רבות מה דעתי על המצב הקיים ולמה ומה צריך לשנות, אבל נכון לכרגע תהיו איתי בהבנה הזו גם אם אתןם לא חושביםות כך)

גם אני הגעתי כמה פעמים לשפל התקווה וכמעט כמעט שאיבדתי את האמונה.

האמונה שמשהו אי פעם ישתנה.

ובטח ובטח האמונה ביכולת שלי, האזרחית הקטנה להשפיע.

כדי להבין יותר לעומק מאיפה מגיעה האי אמונה הזו נוכל להתבונן אחורה לאורך ההיסטוריה של האנושות כולה.

ולהבין שמרגע שעברנו ממבנה שבטי, קהילתי למבנה שלטוני הירככי, לרוב מנוהל על ידי גורמים גבריים, דתיים וקנאים שכל מטרתם היתה למשול על ידי שליטה, פחד וכוחניות (או בשמה הפאטריארכיה, שמדברת על שלטון האב או הגבר - שגם בה נתמקד בהמשך)...

כל פיסת יכולת, אפילו הכי קטנה, שלנו להשפיע על חיינו כמעט ונעלמה או נעלמה כליל.

לדוגמה, קולן של הנשים אפילו לא היה משהו שנשמע במרחב הציבורי ובפעמים רבות גם הביתי.

הכל היה מאוד סלול בפניינו.

מגיל ינקות היה מאוד ברור מהו התפקיד שלנו בחיים. לאיזו תרבות נגדל וכיצד יהיה מסלול חיינו.

השליטה של האחר או החזק בחיינו הגיעה עד רמת הלבוש שנלבש, המקצועות שנבחר ואפילו אם נחיה או נמות בשל צבע עורנו, או המגדר שנולדנו בו ועוד לא דיברתי על העדפות המיניות שלנו..

כל מי שהביא בדרך זו או אחרת השקפת עולם שונה מהשלטון, עוררה כל כך הרבה פחד בהנהגות השונות שהן מיד הפעילו כוח וחסמו, נידו או השמידו את הקול השונה והייחודי.

כך היה למשל עם "המכשפות" שנשרפו חיות. שהיום אנחנו יודעים שאלו היו נשים מאוד חכמות שעבדו עם צמחי מרפא וחוכמה עתיקה שעברה מאם לבת.

בקיצור, הבנתןם את כוונתי (אם לא, כמובן תשאלו ;)

בייננו, בהרבה רבדים עד היום זה מרגיש שמחליטים בשבילנו כמעט הכל מהילדות:

איך נתלבש, איפה נלמד, מה יהיה מסלול חיינו וכד'.

וכשזה המצב, יהיה זה הכי טבעי שלא נדע להכיר ולזהות את קולנו האישי, בטח ובטח להאמין שיש לנו (ולקול שלנו) יכולת להביא איזשהו שינוי.

נכון, בשנים האחרונות משהו משתנה בקצב מהיר יותר.

המון תבניות והתנהגויות שהיו מנת חלקה של הפטריארכיה הולכות ומתמוססות והן כבר לא מובנות מאליו שכך נהוג לפעול.

הקול האישי שלנו בצורה הכי אותנטית שלו נשמע מכל נקודה על כדור הארץ.

הדוגמא הכי מרגשת לדעתי היתה מהפכת ME TOO שנתנה שיקשוק עצום לתרבות שלנו והסירה ממיליוני א-נשים שכבות של בושה ופחד ואיפשרה להןם להוציא החוצה ולהשמיע את קולןם לראשונה בחייהןם.

וואו איזה שחרור.

הדרך עוד ארוכה ויש עבודה רבה במרחב הציבורי והמשפחתי שלנו כאן בישראל ובעולם כולו (לצערי ישנם עדיין מקומות רבים בעולם בהן אוכלוסיות רבות עדיין לא בעלות זכויות בסיסיות)

אבל אני בוחרת כרגע להתמקד בחצי הכוס המלאה.

ולמה ללכת כל כך רחוק...כשהנה ניצבת לה מולנו דוגמא אקטואלית.

שמתםן לב מה קרה לנו בבחירות האחרונות השבוע?

א-נשים החליטו שנמאס להןם וקמו והשמיעו את קולןם.

נכון, המצב עוד מורכב ורוב ה"נהירה" לקלפיות נוצרה בעקבות הפחדה או הסתה כנגד (כלומר מסיבות אלימות ביותר..)

אבל זה קרה.

אחוזי ההצבעה היו גדולים יותר מאפריל ותמונת המצב מראה שא-נשים האמינו לרגע שאפשר להביא כאן שינוי.

אז מה באמת גורם לנו להאמין שאפשר לשנות?

לעיתים זהו אכן פחד מהרעה של התנאים ואיכות החיים שלנו.

ולפעמים היא יכולה להיות מתוך רצון אמיתי וכן ליצור מציאות חיים מיטיבה ביותר לנו, לילדנו ולדור העתיד כאן.

והנה אנחנו עדים לכך שכשהרבה א-נשים מאמינים ביכולת לשנות..משהו אכן משתנה.

אל תגידו יום יבוא...הביאו את היום.

ובנימה אופטימית זו, אני אשאיר אתכןם עם 3 כלים פשוטים לאימון אותה אמונה בעצמנו ביכולת להביא שינוי.

3 הכלים מלמדים אותנו לסמוך על עצמנו, בניגוד למה שהורגלנו אליו במשך כל כך הרבה זמן.

* הכרה במצב הקיים.

בואו נודה בכך. שינויים זה משהו מאתגר ולא פשוט. פעמים רבות נעדיף להישאר במצב הקיים על מנת לא לחוות שינוי או מפחד שכל עולמנו יתהפך.

אבל אני מזמינה אתכןם רגע להתבונן על חייכןם ולשאול את עצמכןם בכנות:

האם אתןם מאושריםות? מסתפקים במועט או כמהיםות ליותר?

אם קיימת בכןם ולו המחשבה/אמונה הכי קטנה שיכול להיות לכןם יותר טוב מהמקום בו אתןם נמצאים כרגע, זהו רגע לעצור ולהתבונן בזה.

עוד לא לעשות כלום, רק להתבונן.

להכיר בכך שמשהו גורם לנו לאי נוחות וישנו רצון כלשהו לשנות את המצב.

* לקבל השראה.

אין כמו להרים מבט ולהסתכל מסביב ולקבל השראה.

כשבא לנו להיות משהו או מישהוי חדש, מה שעובד עבורי זה להתבונן במי שכבר שם.

ללמוד אותןם. מה עבד להןם? מה עצר אותןם? איך אני מרגישה כשאני שומעת או קוראת את סיפורןם?

פעמים רבות זה עוזר לי להאמין. מבחינתי אין כל ספק, כשאני רואה הצלחות, אני מאמינה שזה אפשרי.

* אופטימיות.

אני מאמינה שהדרך הכי בטוחה לצאת מאדישות והטמעת האמונה בתוכנו כי נוכל לשנות את המציאות חיינו היא דרך חצי הכוס המלאה.

נכון, הוצאת קיטור על מה שאין היא לרגעים משחררת והיא חלק מאיתנו...

אך אם העיקר הוא התבוננות וחיים תוך כדי העצמת מה שלא קיים, הייאוש מהר מאוד יהיה מנת חלקנו.

לעומת זאת, ראיית חצי הכוס המלאה, כלומר התמקדות בדברים הטובים שקיימים בחיינו מדבקת ועוזרת לנו להאמין שיכול להיות טוב יותר ושזה אפשרי להביא שינוי לחיינו.

טוב, יש עוד המון דרכים לאמן את שריר האיכפתיות והאמונה ביכולתנו לשנות,

אבל נראה לי שזה מספיק להפעם.

אז מה איתכןם?

את מאמינה ביכולת שלך לשנות?

אתה מאמין שיכול להיות כאן אחרת / יותר טוב?

מה הדרך שלך לחזק את האמונה בעצמך ליצירת שינוי?

נשמח להשראה. שתפו אותנו כאן בתגובות.

עד הפעם הבאה...הולכת לפרוש את כנפיי ולעוף ;)