לפעמים...יש עומס מהכל
ואני נאלמת דום.
מרוב אירועים ורגשות בחוץ ובפנים, רעיונות וכיווני עשייה...
מגיע קיפאון. חוסר יכולת לזוז.
בא לי להגיד ולעשות כל כך הרבה
ובו זמנית להתחפר עמוק מתחת לשמיכה ולתת לעולם להמשיך בשלו.
אישה רגישה מסתובבת לה בעולם.
זן שונה ומיוחד אנחנו, בעלי הרגישות הגבוהה.
לעיתים מוצפים כל כך שצריכים לקחת צעד אחורה.
מעין חוסר יכולת להכיל יותר רעשים, צבעים, עצבות, רוע ובערך כל מה שמקיף אותנו ביומיום.
(לא כולןם מכיריםות אותנו או בנו ואשמח להרחיב יותר ברגע בו אהיה יותר תקשורתית)
אז נותנת לעצמי רגע לעצור.
לנשום. לנוח. להרגיע את העומס במערכות.
מקבלת את מה שקיים כי זה מה שיש.
תודה על האפשרות להביא אותי כך מולך גם בפורמט אחר.
לשמחתי הגדולה יציאה ממצב ה'קקון' הזה נראית באופק.
נתראה שוב בקרוב ;)