חגית ארליך
1 דקות
תכל'ס, בא לי לאמן אצלנו קצת את שרירי האיכפתיות.
איכשהו זה מרגיש לי שהאדישות משתלטת לנו כאן על החיים ובא לי שלכולנו יהיה איכפת או לפחות קצת יותר איכפת.
נתחיל מכך שיהיה איכפת לקום בבוקר.
איכפת מהמשפחה שלנו
איכפת מהשכן/ה, מהמוכר/ת במכולת.
איכפת מהנהגים/ות שלצידנו בכביש..
בקיצור הבנתןם אותי.
שיהיה לנו יותר איכפת.
הבלוג הזה יביא סיפורים שלי כמו גם מהארץ והעולם
ובהמשך גם את היספורים שלכןם.
תהיה כאן השראה ולמידה משותפת של איך משנים/ות כאן את מציאות חיינו.
כן...זו עמדת המוצא. בא לי לשנות את המצב הקיים כאן. לא ממש טוב לי כאן.
אלים לי, רועש לי, מזוהם לי, בודד לי ובעיקר מפורד לי.
אני מאמינה גדולה בכל מה שאני הולכת להביא כאן.
הלוואי ואצליח להעיר ולעורר בכןם תנועה ולו במעט.
אז יאללה...שנתחיל?!
כי...תכל'ס האדישות משעממת.
מבטיחה להוכיח לכןם את זה.